סקס בספרייה האקדמאית

"אי אפשר ללמוד בבית הזה!" נאנחתי וקיפלתי את הספרים. אני גר בוילה של סבתא שלי עד שאסיים לפחות את השנתיים הראשונות של התואר ואוכל לממן דירה משלי. היא גרה קרוב לאוניברסיטה והשכירות באזור מאוד גבוהה. אנחנו משפחה גדולה, הרבה דודים ודודות וכל הנכדים באים לבקר ועושים הרבה רעש דווקא כשאני צריך ללמוד למבחן הסמסטר. הכנסתי את הספרים לתיק ונישקתי את סבתא, אומר לה שאני עדיין אוהב אותה אבל את הספריה אוהב כרגע יותר.

הספריה באוניברסיטה ענקית, נפרסת על פני 3 קומות וקפיטריה. אני אוהב במיוחד את חדרי העיון בקומת המרתף. החדר עמוס בכונניות ספרים עד התקרה, פה ושם שולחן והדבר הכי טוב הוא שזה חור שנמצא בסוף העולם ואף אחד לא נמצא שם. תפסתי לעצמי שולחן בודד עם תאורה מתאימה והתחלתי לסכם את המאמר בפסיכופתולוגיה. איך שהזמן רץ. הגעתי בשעה 12 ורק בשעה 5 בערב שמעתי צעדים קלילים, נשיים, פוסעים לכיוון שלי. היא זמזמה שיר בקול מלאכי. היא הגיעה לכוננית הספרים לידה ניצב השולחן בו למדתי ופנתה לכיוון, ממשיכה לזמזם.

"אופס" אמרה וחיוך מדהים עלה על שפתיה כשהוציאה את אוזניות ה-MP4 מאוזניה הקטנות "חשבתי שאני לבד פה"

נשימתי נעתקה ממקומה. היא לא הייתה גבוהה במיוחד אבל יש לה גוף מדהים, חזה בינוני כמו שאני אוהב – לא גדול מדי ולא קטן מדי, אלא מספיק כדי למלא את כף היד ושישאר עודף, בטן שטוחה ואגן עגלגל ונשי, ירכיים מלאות ומבנה של גיטרה קלאסית מדהימה. לא יכולתי שלא לחייך למראה אותה סטודנטית יפהפיה.

"סליחה שהוצאתי אותך מריכוז. אבל אני אוהבת ללמוד כאן – זה המקום הסודי שלי. תמיד שקט ואין כאן אנשים" קולה נישא לעברי ומילא אותי באושר לא מוסבר.

"זה גם המקום הסודי שלי כשאני צריך ללמוד" השבתי בחיוך "זה בסדר, אני פה כבר כמה שעות, הגיע הזמן שאצא להפסקה.”

"או מעולה, זה היה יושב לי על המצפון אם הייתי מפריעה.” חייכתי אליה, מעריץ כל תנועה של שפתיה. היא הפגינה סימני מבוכה, עיניה ירדו לרצפה לרגע והיא פנתה להסתובב לכיוון אחד מהמדפים, מביטה לרשימה שאחזה בידה. קמתי לצאת. היא הושיטה את ידה לאחת מהמדפים הגבוהים ועושה מאמץ לתפוס ספר כחול עב כרס.

"אני יכול לעזור?” שאלתי

היא חייכה במבוכה "אשמח אם תעזור לי להוציא את הספר" השיבה הסטודנטית, מסמיקה.

היא המשיכה לעמוד לפני הכוננית, מביטה פעם לספר ופעם משפילה מבט בצניעות. גבה היה מופנה אליי. ניגשתי אליה מאחור, נעמדתי על קצות אצבעותיי והושטתי את ידי להוריד את הספר מהמדף. ידי הפנויה הונחה בהיסח דעת על מותניה. לא הזזתי את ידי גם כששמתי לב לכך והשבתי את הספר.

"תודה" אמרה בחיוך רחב ופנתה אליי במהירות. לא ציפיתי לכך. ידי נשארה על מותניה מחבקת אותה. גופה נצמד אליי. הרגשתי את החזה שלה נוגע בגופי, עולה ויורד מהתרגשות. היא הרימה את עיניה לעברי ולא יכולתי עוד, רכנתי לעברה ונישקתי אותה על השפתיים. זו הייתה נשיקה ארוכה ומדהימה. הרגשתי את הסטודנטית מתענגת עליה ומשתפת פעולה, מאפשרת ללשון שלי לפסק את השפתיים החושניות בטעם דובדבן. היא נשענה על כוננית הספרים, מאפשרת לי להרים אט – אט את החולצה שלה, בעדינות ולמשש את החזה המדהים שלה.

הציצי שלה היה כמו שדמיינתי. עורה שחום והציצי היה מעט גדול יותר מכף היד שלי והפטמות גדולות ומדהימות, מזדקרות לנוכח המגע שלי. מיששתי אותו וליטפתי את הפטמה, טועם אותה עם השפתיים שלי. היא נאנחה בהנאה, מחייכת בעונג. שלחתי יד נוספת לרגלה, מרים את החצאית. היא לא לבשה תחתונים וזה הדליק אותי עוד יותר, חרמן אותי בטרוף. החדרתי אצבע לכוס המטריף שלה ואז עוד אצבע. הכוס היה רטוב ומדהים, פעם לנוכח מגע אצבעותי. עיסיתי את הדגדגן, מתענג על כל נשימה שלה, על כל אנחה, על כל תנועה של שפתיה, על כל קימור של הגב שעשתה.

היא פתחה את חגורת המכנסיים שלי "כנס אליי" לחשה "אני רוצה להרגיש את הזין שלך עמוק בתוכי"

הרמתי אותה והצמדתי את גבה לכוננית הספרים. היא עטפה ברגליה את מותניי, מכוונת את הכוס הענוג שלה לזין העבה שלי. הביצים שלי התנפחו מרוב חרמנות. למרות זאת, החדרתי אליה את הזין שלי בשלבים, לאט – לאט, כדי להאריך את העונג שלה – בהתחלה את הכיפה של הזין, ואז הכנסתי אותו יותר עמוק ויותר עמוק, עד הסוף של הזין, עד הביצים.

היא נאנקה בהנאה, חושפת שתי שורות שיניים לבנות וצוואר שחום, מדהים וענוג. "כן… כן… עוד…. וואי, מה שאתה עושה לי" הרגשתי את הכוס שלה רטוב ונוטף. “יותר מהר מאמי, כן…. אחחח” הכוס הרטוב שלה השפריץ עליי נוזל סמיך וחמים, נוזל שהתערבב מהר מאוד עם השפיך שאני השפרצתי.

"זה בסדר אם אקבל את מספר הטלפון שלך" שאלתי נבוך, כשסידרנו את הבגדים, מודע בדיעבד שאפילו לא שאלתי איך קוראים לה.

"אהיה כאן בשבוע הבא באותו היום באותו השעה" אמרה בשקט "זה יהיה קצת בעיה אם תתקשר, אני לא חושבת שבעלי ישמח אם ידע מזה. אבל לא אתנגד לראות אותך כאן גם בשבוע הבא" חייכה, לקחה את הספר שהבאתי לה ופנתה ללכת. הרגשתי את ההקלה שבה, כאילו שלא באה על סיפוקה כבר הרבה זמן.